צבי (הירש) גפן
נולד בשנת תרל"ח (1878) ביאנובה שבליטא.
לאביו אברהם (סוחר יערות, ממשפחת רבנים) ולאמו חנה לבית ברמן. למד בחדר ובישיבה, והשתלם בבית בהשכלה כללית ובשפות (ידע גם רוסית, פולנית, ליטאית וגרמנית).
עסק במסחר יערות בליטא ובניהול החוה החקלאית של משפחתו ליד יאנובה וגילה נטיה חזקה לחקלאות ולספורט הרכיבה. אח"כ פתח בלודז מפעל חרשתי לעיבוד שאריות אריגים. היה ציוני פעיל ביאנובה ואח"כ בלודז.
ב-1925 נשא לאשה את בלומה בת יוסף רבינוביץ (ממשפחת רבנים; בעלת עבר בפעילות סוציאלית וציוניית וב"מכבי" בליטא וברוסיה).
ב-1924 עלה לארץ ויסד יחד עם שני אחיו את השותפות "האחים גפן" לפרדסנות ולגאולת קרקעות. (זמן מה גם בשותפות לניקוי בורות בתל-אביב, לפני שהשרות עבר לידי העיריה). גאלו מהערבי הנוצרי אדמונד רוק היפואי קרקעות בסביבת תחנת הרכבת הישנה בתל-אביב. רכשו חלק מפרדס גולדברג ברמת-גן. תוך קיום עבודה עברית מלאה וקיום יחסים הוגנים עם העובדים טיפח את פרדסו להעלות תגובתו בכמות ובאיכות, ובתערוכה בשנת 1927 זבה בשלשה פרסים ראשונים בעד פרי פרדסו. לאאחר זמן, עם התפתחות הישוב ברמת-גן הוכנס הפרדס לתחום הפיתוח העירוני וכיום בנויה "שכונת גפן" על אדמתו. כן גאלה השותפות אדמות ב"סרפנד", שטח שנקרא מאז "קרית גפן", ואחרי קום המדינה עבר לידי הסוכנות היהודית ונבנה עליו "שיכון ארגנטינאי".
ארגן יחד עם מאיר דיזנגוף ואברהם שפירא את "אגודת הרוכבים" בתל-אביב, הראשונה בארץ, ושלשתם היו רוכבים בראש המסע של חגיגות הפורים ("עדלידע"), וחגיגות ל"ג בעומר של "אגודת הרוכבים" היו נערכות בחצר הפרדס של האחים גפן , וכן היו מקבלות בפרדס בסבר פנים יפות כתות תלמידי בתי-ספר שבאו לסיורי טיול ולימוד, ומפרי הפרדס ניתנו ביד רחבה מתנות לבית היתומים ברמת-גן.
כדרכו בליטא כך גם כאן היה שוקד על טובת הבריות בעזרה ובעצה, ומ-1936 היה מאכסן מעפילים בביתו ועוזר בסידורם בעבודה. במאורעות 1929 היה מהממונים על הגנה בגוש דן ומפקח על העמדות ברכיבה על סוסו.
נפטר בתל-אביב, י"ד אלול תרצ"ט (29.8.1939).
בנותיו: חנה, דליה, יוספה (שתיהן כעת פקידות ב"מלבן").
וראובן ילין
נולד ו' אב תרע"ה (28.7.1915) בגרודנה, רוסיהפולין.
לאביו ר' דובער יעלין ולאמו מייטה בת שמואל יצחק סטרליץ. למד בגימנסיה עברית "תרבות" ובבית-ספר טכני.
היה פעיל בבית"ר כחבר מפקדת קן מפקד בית"ר הצעירה וחבר הנהלה מקומית ומחוזית של הצה"ר.
עלה לארץ באביב 1936. עבד בבנין ואח"כ בפקידות, מזכיר קופת חולים לעובדים לאומיים, מנהל לשכת המס המרכזית של הסתדרות עובדים לאומית, וכעת מנהל קופת חולים לעובדים לאומיים באזור תל-אביב.
ב-1938 נשא לאשה את שושנה בת בנימין בראודה .
עם בואו ארצה היה פעיל בבית"ר תל-אביב חבר המפקדה ומזכיר הקן, ואח"כ ממפקדי תנועת הנוער הלומד "התאים הלאומיים", פעיל בתנועה הלאומית על כל אגפיה (הצה"ר, ה. ע. ל,).
היד, פעיל באצ"ל בהדרכה ופיקוד ובפעולות שונות מראשוני הנעצרים ביפו, לטרון ועכו ב-1944, ורק בגלל היותו אז בבית-החולים ניצל משילוח למחנות באפריקה. כמה פעמים שוחרר ונעצר, ובין מעצר למעצר היה במעצר-בית עד לקום המדינה, עם פירוק אצ"ל חבר הנהלת הלשכה המרכזית ללוחם ולחייל וקצין-סעד ארצי לטיפול בנפגעי המחתרת.
תפקידיו הצבוריים כיום: חבר הנהלת האיגוד לשיקום לוחמי החופש (של"ח) ויו"ר ועדת ההנצחה לגבורי המחתרת ומבצעית, חבר המועצות הארציות של תנועת החרות (היה חבר מרכזה הראשון) ושל הסתדרות