אליעזר גולומב
נולד בחשון תרנ"ח (סוף 1897) בוולקוביסק ש.פלר גרודנה (רוסיה).
לאביו נפתלי (בעל טחנה בוולקוביסק ואח"כ ביפו, מהראשונים ששלחו את בניהם מהגולה לחינוך עברי לאומי בגימנסיה הרצליה בתל-אביב - ראה כרך א', עמוד 229) ולאמו אסתר בת אליהו קלר , אחרי לימוד בבית-ספר עברי מקומי נשלח ב-1909 ללמוד בגימנסיה הרצליה, בעת שרק אחיו הבכור אליהו גולומב (ראה כרך ב', עמוד 972) היה כאן ממשפחתו, ובהיותו אז בן 12 עבר לבדו את כל הדרך מרוסיה ועד הנה. גמר את המחזור השלישי של גימנסיה הרצליה. ב-1919 יצא להשתלם בארה"ב. למד הנדסת מכרות ובנין והוסמך למהנדס-בנין במכון טכני בפילאדלפיה, ואח"כ עבד שנים אחדות כמהנדס בצ'ילי.
נשא לאשה את קלארה בת נחמיה טרומפר (ציוני ידוע בארגנטינה), ולהזמנה חותנו נסע לארגנטינה ועבד שם בהנהלת חברות שונות, ב-1934 חזר לארץ.
עבד שש שנים בחברת החשמל, אח"כ שש שנים בניהול מפעל האשלג בסדום, ובראשית 1947 התנחל בשדה וארבורג שליד כפר סבא.
נפטר בתל-אביב, כ"ח שבט תש"ט (27.2.1949) ונקבר בבית העלמין הישן שברחוב טרומפלדור.
צאצאיו: רחל אשת רפאל פאפו (כימאי, יליד מצרים, עבד במכון וייצמן ואח"כ באמריקה), ננסי אשת יהיוכין ברנר (עוסק בעבודות מחקר בהיסטוריה וכלכלה בלונדון), נפתלי,
ד"ר אברהם רוזנטל
נולד בשנת תרל"ה (30.8.1875) בסובאלק שבפולין.
לאביו זלמן (סוחר, סופר, עסקן צבורי, מגזע ה"חכם צבי") ולאמו שרה אסתר לבית וישניאק. למד בחדר, בגימנסיה רוסית, באוניברסיטת מוסקבה, וב-1898 הוסמך לד"ר לרפואה. עבד במוסדות רפואיים לחולי-נפש ברוסיה והשתלם בפסיכיאטריה בגרמניה.
ב-1906 נשא לאשה את חנה בת נחמן קרפילוב .
שירת בצבא הרוסי בתור רופא במלחמת רוסיה-יפאן. ב-1907 יסד במוסקבה בית-חולים פרטי לחולי נפש ועצבים והחזיק בו עד 1918. השתתף ביסוד ברית הפסיכיאטרים והנוירולוגיה ברוסיה. תרגם לרוסית ספר של בלוילר על פסיכיאטרית ופרסם מחקרים במקצועו בכתבי-עת מדעיים ברוסיה.
היה ציוני מנעוריו, חבר באגודת "בני ציון" במוסקבה (1917-1897), חבר ועד חובבי שפת עברי במוסקבה, הבר ועד חברת מפיצי השכלה בין יהודי רוסיה.
ב-1920 יצא לברלין. היה מנהל רפואי של חברת "אזע" לטיפוח הבריאות בין היהודים, המשיך בעבודה ספרותית מקצועית ופרסם ברוסית ספר לימוד על מחלות נפש.
עלה לארץ ב-1924 והמשיך לעסוק במקצועו. נסע ב-1925 לארה"ב בשליחות "אזע" לרגל מגביהה המיוחדת, וב-1927 לאירופה לשם רכישת מכונות רפואיות, ומאז שירת בקביעות את העם והמולדת בעבודתו הרפואית. היה בארץ חלוץ הפסיכיאטרית המודרנית והריפוי הפיסיקאלי ובמיוחד החשמלי, חלוץ הרפואה המונעת ושיטת בתי-ההבראה לעובדים, המנהל הרפואי הראשון של בית-ההבראה "איזה" שבמוצא, רופא מומחה בקופת חולים, ב"הדסה" ירושלים (מנהל המחלקה הנוירולוגית ובתור רופא פרטי). היה חבר פעיל בהסתדרות הרופאים וזמן-מה גם יושב-ראשה, ממיסדי אגודת הפסיכיאטרים והניורולוגים בארץ. פרסם בעתונות העברית מאמרים על מחלות נפש ועל פסיכוטכניקה. נתן הרצאות בפסיכולוגית בכינוסי מורים ובשיעורים לאחיות. היה חבר במפלגת הציונים הכלליים.
במסעו בענין רפואי נפל בידי מרצחים בעברו דרך רמלה, י"ח אלול תרצ"ח (14.9.1938), והובא לקבורה בהר הזיתים בירושלים.
בנותיו: מרים טל (ראה ערכה בכרך זה), אינה (ארכיאולוגית, עובדת במחלקות העתיקות הממשלתית) אשת המהנדס ליאו פומרנץ.