עזר לאביו במלאכתו כמו פועל מומחה. מנהל הגימנסיה הרוסית עמד על כשרונו לציור, וכשניבא פעם לאביו את העתיד המזהיר הצפוי לבנו אם ישתלם באקדמיה לאמנות, שבודאי יתקבל שמה בזרועות פתוחות, אם אך לא יעכב המעצור המדאיב, שהוא "ז'יד" - הוציאו אביו מהגימנסיה והעבירו ללודז אל קרובו יצחק ליב לוין (אז מנהל בית-הספר העברי שם ואח"כ מורה בארץ, בעל הרעיון שהוגשם בדבר "ספר הילד" של קק"ל). שם למד כשנתים בבית-הספר לאמנות הציור ונתמך על-ידי דודו ואשה חובבת-אמנות, וכשהוענקה לו סטיפנדיה להשתלמות בחוץ-לארץ והוצע לו לנסוע לגרמניה, העדיף להשתלם ב"בצלאל", שנוסד זמן מועט קודם לכן בירושלים.
ב-1909 עלה לארץ.
למד שנתים ב"בצלאל" ומיד אחרי שגמר נתמנה בו למורה לחיטוב בשן-פיל.
ב-1913 נשא לאשה את שרה בת יעקב ירושלמי (עלה לארץ בילדותו עם משפחתו והיה מראשוני הגדוד העברי).
ב-1915 גויס לצבא הטורקי ועבד בשרטוט במשרדים צבאיים בירושלים. בסתיו 1917, כשהאופנסיבה הבריטית בחזית עזה-באר-שבע אילצה את המפקדה הטורקית להתחיל בהעברת מוסדות ומשרדים לדמשק, נצטוה גם הוא לעבור שמה. אז הסתתר שבועות אחדים בתור "עריק", וכשנכנס הצבא הבריטי לירושלים חזר הוא לעבודתו ב"בצלאל". בתקופת שרותו בצבא נזדמנה לו "חתיכת יצירה" אמנותית ראויה להתכבד. הפרופ' שץ ביקש מהמצביא אחמד ג'מאל פחה את חסותו האישית על תלמידי "בצלאל" המשרתים בצבא, וגור-אריה תיכנן אז שי אמנותי, שישולבו בו כל סוגי מלאכת-מחשבת הנהוגים ב"בצלאל", להגישו למצביא "לכפר פניו במנחה". אך בגלל התהפוכה בחזית, כאמור, "נטרפה השעה" והרעיון לא הגיע לידי הגשמה.
נוסף לחיטוב לימד ב"בצלאל" גם ציור (תחילה כממלא מקום אבל פן שנסע לחו"ל ואח"כ בכיתה משלו) ומקצועות אחרים. בשנים הראשונות עבד ב"בצלאל" במשרד, שלמה, ומ-1923 עד 1928 במשרה חלקית, כי מ-1923 ואילך היה עסוק גם בבית-המלאכה לעבודות אמנותיות, שפתח באותה שנה בשותפות עם זאב רבן ועבד בן עד 1948.
עם עיסוקו הרב בהוראה ובמלאכה לא יכול לזנוח אף את היצירה האמנותית לשמה. צייר פורטרטים (ז'בו טינסקי, איינשטיין, פטרסון, מרגולין) , יצר צלליות וסדרות-צלליות (ספר "החלוצים", שנפוץ בארץ ובחו''ל, וביחוד נתפרסמה בסדרה זו הצללית "זה חלקי מכל עמלי", ספר "בראשית", ספר "שיר השירים", שהנו שיא בענף זה של יצירתו, אך עדיין לא נדפס), ציורים לספרי ילדים, וספר הצלליות "דודאים" לילדים ; וכן עסק בעבודות מיניאטוריות, בשן-פיל, בפיתוח בפלדה, ובכל אלה הגדיל לעשות בארץ ברמה אמנותית גבוהה. לפי הזמנת המוסדות הלאומיים וקהלות יהודיות תיכנן וביצע חפצי מהנות למלכי אנגליה איטליה ויוגוסלביה, כרך אחד של "ספר הזהב", גלופות וסיכות לזכר אישים ציוניים חשובים (ארלוזורוב, הנרייטה סולד, ועוד) , תו-התרבות של הועד הלאומי, ועוד ועוד. גם בגויים נודע שמו, והוא ושותפו זאב רבן (ראה כרך ד', עמוד 1624) נתבקשו לבצע עבודות אמנותיות אף בשביל הכנסיות הנוצריות: עבודות גילוף ופיסול בנחושת ועץ ועיטורים אחרים בבנין ימק"א בירושלים ; בכנסיה הארמנית ואף בכנסית "הקבר הקדוש" (שמה הוכנס גור-אריה בלווי שלשה קצינים פולנים, לבל יפגעו בו קנאים במקום שהכניסה ליהודים אסורה ב"אחת דתו להמית"). ואף כת דתית אלילית-למחצה בלבנון ידעה לפנות אליהם בהזמנה, כשאמרה לחדש את פולחנה והיתה זקוקה לסמלים ולעיטורים למקום פולחנה, אך אותה עבודה לא הושלמה בגלל פרוץ מלחמת העולם השניה.
תוך עבודה ויצירה התמיד כל ימיו בהשתלמות במדעים שונים (גם במדעי הטבע), והתאמץ למצוא לו שהות גם לעיסוק בצרכי צבור. היה ממיסדי מרכז בעלי מלאכה ("ברית בני מלאכה") בירושלים וציר מטעם בעלי המלאכה באספת-הנבחרים הראשונה; ממיסדי אגודת האמנים העברים בארץ-ישראל, מזכירה ואח"כ יושב-ראשה; המציא שכלולים וחידושים בטכניקה האמנותית, רשם כמד, פטנטים על שמו והשתתף ביסוד אגודת הממציאים בארץ-ישראל; ממיסדי הלואה וחסכון ירושלים ; את בלשכת רשב"י של הבנאים החפשים.
בשנים 1947-1943 ערך את המדור הטכני של "המלאכה" (בטאון מרכז בעלי מלאכה בירושלים). פרסם בו, ובעתונים אחרים, מאמרים בשאלות אמנות ומקצועות טכניים שונים (ביניהם על הסיתות), הרצה במרכז בעלי מלאכה, בלשכת רשב"י, ברדיו ובחוגים אחרים על הערך החינוכי של המלאכה והאמנות, על בעיות טכניות וארגוניות שונות, ובלא ליאות עמל כל ימיו להשכיל ולהיטיב.
היה מחונן בטביעת-עין מיוחדת גם בכתבי-יד ושימש מומחה-גראפולוג לבית-המשפט בתקופת השלטון המנדטורי, לבדיקת מסמכים שיש עליהם חשד זיוף.
קשה היתה דרך חייו בגלל קשיים חמריים ותלאות אחרות, וגם עומס העבודה היה כבד למדי. בכל זאת היה שופע חיוניות ושמחת-חיים, כנפש-אמן אמתית, כפי שהכירוהו בחיים הצבוריים ובמסיבות חברתיות כאישרעים וכאיש-שיחה שופע הומור.
עם כל אלה התמסר לתחביב, שבערוב ימיו הסתכם למפעל עצום : אטלס האות בעברית המכיל 160 טבלאות של הא"ב העברי בצורות ובסגנונות שונים, למן סגנון האותיות החקוקות במערת "בני חזיר" שלרגלי הר הזיתים ועד לצורת החדישות ביותר. ובאחרית ימיו, בהיותו כבר משותק למחצה, עוד התרוצץ למצוא לו מו"ל, אך לא הספיק...
נפטר בירושלים, כ"ו שבט תשי''א (2.2.1951) ונקבר בסנהדריה.
צאצאיו: שלום (מורה לציור וחקלאות וטבע ומלאכה בבית-הספר גורדון בגבעתים), חיים הי"ד (נהרג בהתפוצצות בבנין הסוכנות בעת מלחמת השחרור בחורף 1948),