רב-הכשרן והמרץ יוסיף לכהן בתפקיד לברכת העיר טבריה והגליל.
אולם, מתוך שאי-אפשר היה, לשנות את כל תכנית המנויים, לא יכול מרכז כי"ח בפריז להעתר לבקשת ראשי הקהלת בטבריה, ובראשית שנת הלמודים 1934 התחיל למלא את תפקידו כמנהל ביה"ס של הקהלה בבירות ע"ש סלים טראב , שעיקר הלמודים בו היה עברית עם השפות הערבית והצרפתית כשפות חיות.
תחת הנהלתו התפתח הרבה ביה"ס של הקהלה בבירות, הכניס הרבה שנויים בתכנית הלמודים, הפיח רוח חיים בלמודי העברית, הביא מורים עברית מא"י, טפח את הרוח העברית בביה"ס, שביזמתו נהפך למרכז הפעולה העברית והתרבותית ולמטה-ראשי של "המכבי" שם. קשר קשרים אמיצים עם ראשי השלטון הלבנוני, וראשי הדתות שם, וע"י כך הצליח להביא תועלת מרובה, אח"כ בהיותו נציג הסוכנות היהודית בלבנון.
חוץ ממשרתו כמנהל ביה"ס של הקהלה, היה גם מורה ראשי לעברית בביה"ס התיכון הצרפתי וגם בוחן בעברית בבחינות הבגרות שהשפה העברית הוכרה הם כשפה חיה.
בשנת תרצ"ז (1937) נשא לאשה, את סוזאן (שושנה) בת יוסף דוד פרחי (נשיא הקהלה היהודית בבירות).
באייר תש"ו (יוני 1946) פטרה חברת כי"ח את מר פנסו ז"ל שהיה מנהל מוסדותיה החנוכיים בלבנון, והוא נתמנה כמנהל בית ספרד, הגדול - בבירות ולמפקח ראשי על בתיה"ס שלה, בסוריה ובלבנון. והתחיל לכהן במשרתו החדשה ביום כ' באייר תש''ו (21.6.46).
מלבד עבודותיו כמנהל מוסדות התנוך של חברת כי"ח, טפל גם בעניני צבור שונים אחרים, היה, חבר בלשכת "בני ברית", הופיע בבקורים המייצגים את הקהלה, היו לו קשרים אמיצים עם ראשי העדה המרוניטית ובשנים האחרונות, היה גם נציג הסוכנות היהודית בבירות.
תודות לקשריו ההדוקים עם שלטונות המקום, הביא תועלת מרובה גם ליהודי סוריה והלבנון שהיו עוברים לא"י דרך הלבנון וגם ליהודי אירופה שנקלעו לבירות והזדקקו להמלצות ידועות בקשר לכשרותם. בהשפעתו המרובה הקל על כל העולים האלה, ועזר לא מעט גם לעליה ב'. באמצעותו עלו מאות רבות של צעירים וצעירות יהודים, דרך ביירות לא"י ובנו בה את עתידם.
היה יד ימינה של הגברת רחל ינאית - בן צבי (רעיתו של נשיא מדינת ישראל כיום), בשליחותה החשובה להעלות בנות יהודים מסוריה והלבנון לא"י, לשם עבודה חקלאית, ועבודתה זו לא היתה קלה כלל ועיקר. כי היהודים שם לא יכלו אף להעלות על הדעת להפרד מבנותיהם ולמסרן לידי גברת אחת שלא הכירו אותה מעולם. אך תודות להמלצותיו החמות של המנוח יוסף דוד פרחי, ולכח שכנועו ותעמולתו של אליהו, הצליחה מרת רחל ינאית בשליחותה, ועשרות בנות יהודיות עלו לא"י והתערו בה ובנו את ביתן בכפר ובעיר.
בגלל פעילותו הציונית, לפני מלחמת השחרור שלנו, סבל יסורים בל יתוארו במלים, בעת פרוץ הקרבות בין צבאות ישראל וצבאות ערב, בשנת תש"ח (1948), ועל אף ידידותו ויחסיו המצוינים עם ראשי השלטון והמשטרה בביירות, נעצר שם והוכנס למחנה רכוז עם כל החשודים בפעילות ציונית, ובמתן עזרה לתנועה הציונית ולסוכנות היהודית. הוא נשאר כלוא במחנה רכוז במשך כמה. ירחים ולבסוף שוחרר בהשתדלותה, של ממשלת צרפת. ושגרירה בביירות, שהתחייבו כי יסע מיד לצרפת לאחר יציאתו לחפשי ולא ישוב לא"י.
יחד עם בני ביתו יצאו לפריז ונשארו שם עד יוני 1949, שאז מנתה אותו חברת כי"ח לנציגה הכללי בישראל שמקום מושבו בירושלים ולמפקח על בתי הספר שלה בישראל.
מהיום ההוא משמש הוא במשרה חשובה זו והצליח להדק את היחסים בין מרכז החברה בפריז לבין ממשלת ישראל ומשרד החנוך והתרבות בה, ביתו משמש מקום מפגש לגדולי צרפת, יהודים ולא יהודים, העוברים דרך ירושלים, עם אישי הישוב העברי ורבי המדינה.
בימי כהונתו כנציג חברת כי"ח ובהשתדלותו, הועברו בתי הספר של כי"ח לפקוחו של משרד התנוך והתרבות של הממשלה, והשפה העברית הפכה בהם לשפת הלמודים, ונחתם הסכם, בין חברת כי"ח וממשלת ישראל על העברת ביה"ס החקלאי "מקוה. ישראל" לרשות המדינה, כשותפה עם חברת כי"ח בהנהלתו ובהספקת תקציבו.
עוטר בשנת 1943 ע''י ממשלת צרפת בעטור "קצין האקדמיה הצרפתית" וע"י ממשלת לבנון באות-הכבוד "Le Merite Libanais"בתור תגמול על פעילותו החנוכית והתרבותית.
צאצאיו: יוסף, רוני.
יצחק ספקטור
נולד קרסנו-פודולסק ע"י קיוב, בשנת תרנ''א (15.3.1891).
לאביו אליהו (דור שמיני - שלו הקודש) ולאמו מרים בת גדליה ברסלב. למד בגמנסיה רוסית והשתלם ברוקחות.