בהיותה תלמידה מצטיינת ונערה פקחית וטובתמראה נבחרה מטעם ראש הפקידות הבארונית להישלח לפאריס, לבית-המדרש למורות של חברת כי"ח (אליאנס), כדי שתהיה אח"כ מורה וברבות הימים אולי גם מנהלת של בית-ספר. אך היא סירבה לעזוב את מושבתה ואת הארץ, ואף אביה אמר: "לא לשם כך הבאתי את ילדי לארץ, שישלחו אותם מכאן לפאריס".
נישאה למורה ומחנכה לשעבר יהודה גור , כשהיה מורה ביפו.
טיפחה את האינטלגנציה הטבעית שלה בספיגת ערכיתרבות נוספים כל ימיה וההמצאה יפה במעמדה החברתי העולה והולך עם עליותיו של בעלה בסולם החברה : מורה, סגן מנהל בנק אפ"ק בבירות, ממנהלי הבנק ביפו, סופר, איש מדע, מחבר ספרי לימוד וספרי עזר, וביתם היה מרכז חברתי ותרבותי-לאומי, ובמשך כל שנות חייהם המשותפים יצרה ושמרה בבית את האוירה הדרושה לו לעבודתו המדעית.
השתתפה ביזמה ובמעשה יום-יומי גם בעסקנות צבורית. אחרי כניסת הצבא הבריטי לדרום הארץ ארגנה שרות הארחה לחיילים והיתה פעילה מאד בועדת הגיוס לגדוד העברי (גם שני בניה היו בין המתנדבים), וכן בהארחת חברי ועד הצירים ואישי הישוב שבאו להפגש עמהם בתל-אביב. בתור אם הגיעה אח"כ לקאריירה חברתית גבוהה ביותר, כשבתה הדסה (ראה כרך ג', עמוד 1125) נישאה למר אדוין סמואל (כרך ב', עמוד 768) בנו של הנציב העליון "הראשון ליהודה".
השתתפה ביסוד "אגודת נשים", וביזמתה יסדה האגודה בית-ספר למלאכה לבנות, בו למדו תפירה ומלאכתיד והשתלמו בתרבות ישראל (שפה וספרות עברית, תנ"ך וכו'). כן פעלה האגודה למען שויון זכויות אזרחיות לנשים ושיפור מעמדן החוקי, וכך הושגה שיתוף הנשים בבחירות לועד תל-אביב ובחירת נשים לאספת הנבחרים הראשונה. אז נבחרה רחל גור לועד תלאביב ופעלה לא מעט למען נקיון העיר ושיפורה. בתקופה מאוחרת היתה פעילה בויצ"ו והתמידה בגיוס דעת הקהל למען הכנסת החינוך החקלאי לתכנית הלימודים של בתי-הספר, ובמדת-מה נתמלאו דרישותיה.
אחרי פטירת בעלה המשיכה בפעילותה הצבורית, עד אשר נפטרה בביתה בתל-אביב, כ"א חשון תשט"ו (17.11.1954).
צאצאיה: אסף (ראה כרך ז', עמוד 2800), הדסה אשת אדוין בן סיר (ואח"כ לורד), הרברט סמואל, עמיהוד , שי (ישעיהו), נחמה אשת יהודה אורנשטיין (מהנדס).
ד"ר משה קורדובי
נולד בסופיה (בולגריה) ט"ו חשון תרס"ד (5.11.1903). לאביו אברהם ולאמו ונזיה לבית משיח. קבל חנוך בבולגריה ורפואה בברלין (גרמניה).
היה מפעילי המכבי והנוער הציוני בסופיה.
בשנת 1932 ביקר בארץ עם קבוצת המכבים מבולגריה.
בשנת 1935 עלה לארץ - לישיבת קבע.
בשנת 1940 נשא לאשה את אילזה בת אליעזר פלאטאוור. עסק ברפואה מתוך מסירות והתלהבות. לא פעם עזר לחוליו ברפואות ובטיפול חנם, למרות שמצבו הכלכלי לא היה טוב ביותר.
היה חבר בועדת השופטים בהסתדרות הרופאים בישראל וחבר פעיל בה.
היה חבר פעיל בלשכות הבונים החפשים "השחר", "נר-תמיד", "חרמון" ו"חירם", ובלשכות "חיים" - לה הקדיש מיטב זמנו - אף ישב על כסא הנשיאות. כן מלא במסירות ובנאמנות תפקידים שונים וחשובים בלשכה הגדולה של הבונים החפשים במדינת ישראל.
שנים רבות נשא בקרבו מחלה קשה, והוא, כרופא, יודע זאת. בכל זאת לא נמנע מפעולה צבורית רבה ומעזרה וצדקה לכל אדם, ואף למעלה מיכלתו.
נפטר בתל-אביב, ח' אלול תשט''ז (15.8.1956) ונקבר בקרית שאול.
בתו: חוה.