מנחם שמי (שמידט)
נולד בראשית שנת תרנ"ח (15.12,1897) בבוברויסק שברוסיה הלבנה.
לאביו זאב (אומן גדול במסגרות; ניהל יחד עם המהנדס וילבושביץ בית-חרושת לנשק בניז'ני-נובגורוד) ולאמו שושה לבית אסטראכאן (מקרובי ברל כצנלסון ; אחיה בוריס היה מידידי ביאליק, אוסישקין וז'בוטינסקי , וכמה מבני המשפחה תפסו עמדות חשובות בברית המועצות).
למד בחדר ואח"כ גמר חמש מחלקות בגימנסיה רוסית מקומית. אחרי מות אמו נתחנך זמן-מה בבית אביה, וזה שקד אף פיתוח כשרונו האמנותי ושכר לו מורה פרטי לציור. באודיסה גמר בבחינות אכסטרניות את המחלקה השביעית ולמד זמן קצר באולפן לציור.
בראשית 1913 עלה לארץ כדי ללמוד ב"בצלאל''. התמרד נגד הנוסח האורנמנטאלי-האכסוטי בציור, שהיה נהוג אז ב"בצלאל", והוא ואחדים מחבריו חיפשו צורתהבעה חפשית ומודרנית יותר. בתור עונש על מרדנותו הוצא לזמן-מה מהאולפן ומה "קומונה" של התלמידים, אך חבריו החזירוהו מתוך חיבתם אליו בתור "טבח" של הקומונה, שלא ירעב עד ליישוב הסכסוך העיקרוני עם רבני הציור ב"בצלאל". במלחמת העולם הראשונה גויס, כיתר תלמידי "בצלאל", לצבא הטורקי, אך השתמט והסתתר בבית הורי ארוסתו ברחובות.
ב-1917 נשא לאשה את רבקה בת יצחק זווין (עלה ב-1906 מרוסיה עם ארבע בנותיו, ובביתו ברחובות היו מתאספים אישי העליה השניה).
ב-1918 התנדב לגדוד העברי ובשנים 1921-1920 השתתף בהגנת הישוב בתל-אביב, ברחובות ובטבריה.
ב-1921 נתקבל למורה לציור בבית-הספר העממי בטבריה (הראשון להוראת ציור בבית-ספר בעיר זו) והרבה לצייר ממראות העיר העתיקה, ומ-1922 היה כל ימיו מורה לציור בבתי-הספר בחיפה, וב-1925-1923 שימש מדריך בשיעורי ערב לציור פדגוגי למורים ולגננות, ובשנים שלאחר-כך פעל גם כמרצה לאמנות בסמינר של הקיבוצים, וגם לקהל במקומות שונים בארץ.
בחיפה התרשם מהנוף ומההווי הרבגוני וסלל את דרכו בציור כאמן מקורי חדיש, בשאיפה לריאליזם כן, לאכספרסיביות בעיצוב הדמויות ולצבעוניות הטבועה בהלך-רוחו. וכל זה מתוך התפתחות פנימית, ללא מגע עם המתרחש באמנות החדישה בעולם הגדול, ורק משהגיעו לארץ האמנים לוין וזריצקי ורפרודוקציות מיצירות גדולי האמנות החדישה בפאריס ראה, שאין הוא בודד בעולם במגמה החדישה, וביחד עם חבריו אלה הניח את היסודות הראשונים לאמנות המודרנית בישראל. השתתף עם צ'מרינסקי ועם משה הלוי בארגון חגיגות הביכורים המרכזיות בחיפה ובמפעלים צבוריים אחרים, שנודעה בהם חשיבות לטעמו של אמן. זמן-מה צייר קריקטורות לעתונות. ערך יחד עם הצייר משה קסטל את המדור האמנותי בחוברת העשור של הירחון "גזית". היה ממניחי היסוד לאולפן לציור של מועצת פועלי חיפה.
היה פעיל באגודת הציירים בירושלים ובחיפה ובארגון תערוכותיהם (בירושלים - במגדל דוד), ובשנים 1927-1926 גם בתערוכות שאורגנו בצריף ה"אהל" בת"א במסגרת "איחוד האמנויות" על-ידי הבמאי משה הלוי. (מתמונותיו מאותה תקופה הוצגו ביוני 1957 במוזיאון תל-אביב, בתערוכת "ראשית המודרניזם בארץ-ישראל'').
ב-1928 נסע בראשונה לפאריס ועשה שם כארבעה חדשים בלימוד המתהווה באמנות בעולם הגדול. משחזר משם החל עוסק גם בציור תפאורות לתיאטרון (כ-10 להבימה ושלש ל"אהל"). בשנות ה-30 גילה את נופה הציורי של עכו והיה נוסע מחיפה ומצייר שם, ומאותו זמן מצאו גם ציירים אחרים חומר ונושאים ליצירתם בעכו.
במלחמת-העולם השניה, בהיותו כבר אב לשלשה ילדים, התנדב לחיל ההנדסה המלכותי ושירת ביחידת הסוואה בצפון אפריקה ובאיטליה. בצבא ניתן לו חופש למחצית הימים, שיוכל להמשיך בציור. בתמונותיו מאותה תקופה סבלות האוכלוסיה במלחמה, חיי שכר נות העוני וההווי המיוחד של החיים בקסרקטין. (חלק מיצירותיו בלוב הוצגו ב-1943 בתערוכה בקאהיר, וכל יצירותיו משנות המלחמה הוצגו אח"כ במוזיאון תלאביב). השתתף בתחרות מטעם הפיקוד הצבאי לצייר כרזות לחיילים למען שמירת המוסר הצבאי, זכה בפרס והוזמן לביצוע העבודה. באיטליה נפגש עם פליטי השואה וצייר כמה מדמויותיהם. נפגש עם קהילות היהודים ועם ציירים איטלקיים. ערך תערוכות בנאפולי וברומי וזכה בשני פרסים ראשונים בתערוכה מטעם "המועדון לשלש האמנויות" של צבאות הברית.
ב-1946 נערכה תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו. משנפל בנו אהרן ("ג'ימי") במלחמת השחרור התמסר כולו להנצחת זכר בנו ; כתב מפי חבריו את זכרונותיהם על מפקדם, וביחד עם מ.ברסלבסקי הכין לדפוס והוציא את הספר "החברים מספרים על ג'ימי", שיצא בכמה מהדורות. אח"כ תיכנן וביצע בבית הקברות הצבאי בקרית ענבים את האנדרטה לחללי חטיבת הראל של פלמ"ח, בה שירת בנו כקצין-מיבצעים עד שנפל בקרב.
מ-1948 היה יושב בחדשי הקיץ בצפת, השתתף בי