הלפרין והסופר א. ח. רחלין לימדו תנ"ך, והמנהיגים הציונים הרצו על הציונות וארץ-ישראל ואהבת השפה העברית. התנדב ללמד עברית לקבוצות נוער, ובטיולים בעיר היה מדבר עברית בקול רם, כדי להפגין את החית השפה. יחד עם זה היה עסוק במשך שנתיים לתת שיעורים בעברית גם בשכר. התנדב להפצת ספרים עבריים בהשפעת הסופר מיכל רבינוביץ (אח"כ בעל חנות-הספרים "דרום" בירושלים), שחנות הספרים שלו שימשה מרכז ובית-ועד לסופרים הותיקים והצעירים, והוא האזין לשיחותיהם וראה את עצמו "בן בית" בספרות העברית, ובעודו נער החל מפרסם כתבות, בשמו וגם בכינויים מושאלים, בעתונים העבריים שיצאו בימים ההם ברוסיה. בגיל 18-17 פעל גם בעבודה ציונית (הפצת שקלים, מכירת בולי הקהק"ל וכו') השתתף בהתמדה באספות ציוניות חשאיות, ביחוד של "פועלי ציון" והצטיין בדברנות בויכוחים סוערים עם "בונדיסטים", אידישיסטים וכדומה.
בגיל 17 נאסר באשמת "קיום בלתי רשמי" בעולם הזה, כי אביו לא הטריח את השלטונות בהוצאת תעודת לידה לצאצאיו שנולדו לו. לפיכך נתפס הבחור דניאל לבירור זהותו וגילו. אחרי שלשת ימי ישיבה במעצר הועמד לאומדן גילו לפי מראהו. בשל גובה קומתו אמדוהו לבן 21 ונשלח בכסלו תרס"ה לשרת בצבא הצארי בעיר ליבאו שבלטביה. רק אחרי חודש הצליח אחיו להשיג את שחרורו בגלל כהות עיניו, כי נשא משקפיים, אף כי כבר היה לו "ותק צבאי" בשרותו בהגנה העצמית היהודית במינסק בעת התסיסה הפוגרומית אחרי פרעות תרס"ג בקישינוב.
אחרי טבח השלטון במינסק והפרעות ביתר ערי רוסיה לרגל המהפכה ומתן החוקה בסוף 1905 יצא דרך לונדון לניו-יורק. בהגיעו שמה ב-10 לינואר 1906 ניסה את מזלו בעבודה בחייטות, תעשית נקניקים ועוד. אחרי חדשים מספר ביסס את קיומו בתור מורה עברי פרטי. בין תלמידיו מהתקופה ההיא ישנם כמד. מגדולי התנועה הציונית באמריקה. וכמו-כן עסק בעבודה ספרותית, ובשמרו כל ימיו על חירותו מעול משפחה התמסר כשלימות גם לפעילות צבורית למען השפה והתרבות העברית, לפי סיסמת חייו ; "עבד לעברית אנכי עד נצח".
מיד אחרי בואו לניו-יורק פרסם בשבועון העברי "הלאום" ארבעה תרגומים מספרות אידית, שהביאם אתו ממינסק. אח"כ פרסם בהזדמנויות שונות עוד כתבות ורשימות ושירים בעתונים עבריים באמריקה ובאירופה. בינתים למד למעלה משנה בבית הספר המכין לכניסה לאוניברסיטה, והיה קרוב לאסוף את ציוני הבחינות הדרושים, אך הוכרח להפסיק, מפני שנתקבל לעוזר קבוע במערכת השבועון "התורן" (בעריכת י. ד. ברקוביץ ) ולא הספיק זמנו להוראה ולעבודה ספרותית עתונאית וגם ללימודים. נוסף לכך היה עסוק גם בפעילות צבורית למען העברית מאז בואו לניו-יורק וכל ימיו. בתחילה כמזכיר אגודת "מפיצי שפת עבר וספרותה" וכנציגה בועד המרכזי של מרכז "עבריה", שנוסד ב-1906 בברן על ידי יעקב כהן וחבריו . אח"כ נתרחב והלך חוג פעילותו. סייע בהכנת התכניות העבריות של אגודת הנוער "ד"ר הרצל ציון קלוב". (מאגודה זו יצאו המנהיגים הציוניים ד"ר אבא הילל סילבר, ד"ר עמנואל ניומאן ועוד). השתתף ביסוד חברת הצעירים "עבריה" ובפעולתה בהוצאת ספרים ועבודה חברתית תרבותית - ואחריה ביסוד הסתדרות "אחיעבר" שהתקיימה כ-15 שנה ופעלה גם לעזרת סופרים וספרות עברית אף בארץ ישראל. כן נתן יד ליצירת הירחון החדיש "שבלים" והירחון-השבועון "תורן" והשתתף בקביעות או באקראי גם בעתונים עבריים באמריקה ומחוצה לה. השתתף ביצירת ההסתדרות העברית באמריקה בתרע"ו והנו מאז חבר הועד הפועל שלה ומטפח את פעולותיה הכלליות ואת עתונה "הדואר" היומי והשבועי ואת מפעלה החינוכי בית המדרש "תרבות" להוראת בוגרים, בו נתן שנים אחדות בהתנדבות שיעורים בדקדוק וסגנון, ומתרפ"ב ואילך הנו מורה קבוע במדרשה למורים "הרצליה" בניו-יורק, ומוצא צורך ושהות להיות חבר גם במפלגת פועלי ציון, בקלוב פא"ן העברי, במועצה למען הספר היהודי באמריקה ובאגודת המורים העברים בניו יורק. וכן נבחר לחבר בוועד "גנזים" בתל-אביב כאות הכרה בעד עמלו לטובת המכון הזה, אך מסתבר שהעיסוק הציבורי החביב עליו ביותר היד. בניהול "חוג פרסקי" של תלמידיו לשעבר, שבהיותם כבר מבוגרים ושקועים ראשם ורובם איש-איש במקומו בחיי המעשה הרגישו צורך להתכנס אחת לשבועיים בבית רבם זה ולהתמיד בקיום הקשר בינם לבין עצמם ובין כולם כגוף מלוכד ממקור תורתם העברית לבין רבם ולהמשיך בטיפוח