הערכים שהעניק להם ובליקוט ניצוצי תורתו מפיו דבר שרק אדמו"ר חסידי זוכה לו מצד תלמידיומעריציו. ואכן מסתבר, שלא לשם מצוה בלבד עשו זאת, אלא גם להנאת עצמם, באשר הצליח ומצליח פרסקי לתבל דבריו שכתב ושבע"פ בהומור חי, מעורה במורשת הרוח של דורות ישראל ובחיי ההוה כאחד. ובכך קוסם הוא גם לקוראיו ולשומעיו את שני העולמות הללו, עולם העבר וההוה, לעולם אחד ואחיד, ואמונתו זו תורמת תרומה רבת ערך לחיבוב העברית על היהודים.
אחרי למעלה מעשרים שנות פעולה באמריקה יצא לדרך ארוכה, להעניק מטובו גם ליהודים במולדת הישנה בתחומיה המורחבים, שנשתנו בעקב אירועי ההיסטוריה החדישה, וגם במולדת העתיקה-החדשה, שהחלה קולטת את מקובצי הפזורה.
בקיץ 1927 נסע לקונגרס הציוני ה-15 כתור עתונאי. משם לביקור בקהל הסופרים ואנשי הרוח העבריים מיוצאי רוסיה, שהיו מרוכזים אז בברלין. אח"כ עשה שנה וחצי בפולין, ולהזמנת מרכז "תרבות" וסניפיו בקר על חשבון עצמו והרצה ב-34 ערים ועיירות בכל רחבי פולין. בכל המקומות ערכו לו קבלות פנים ומסיבות ברוב כבוד והדר. אך בעיירה אחת ראדומישל במערב גליציה נתנסה גם כהיפוכו של דבר. בעקב הלשנתו של ראש הקהלה, חסיד קנאי, שהוא, פרסקי, מטיף לקומוניזם ומקלקל את הנוער, נאסר ונצטוה לעזוב את המקום ולהמנע מהרצאות בכל האזור. עקב התערבות הקונסול האמריקאי בווארשה קיבל מושל הנפה נזיפה וביטל את גזירתו, וראש הקהלה המלשין בא על ענשו מידי הנוער הציוני שבעירו.
אחרי פולין ביקר שלושה חדשים ברוסיה הסוביטית. נפגש ושוחח עם הסופרים העבריים לשעבר, שהתמכרו לשרת את המשטר החדש בעתונות באידית (בעתון "עמעס") ועם שרידי הסופרים העבריים הנאמנים בבתיהם ועם שרידי הציונים באספתם במחתרת. מרוסיה נסע לקונגרס הציוני ה-16 בציריך ואחריו עשה שנה תמימה בוינה בעזרו ליסוד הסתדרות עברית וירחון עברי קטן "דברנו" בהוראת עברית בהתנדבות לקבוצות צעירים ובהרצאות באסיפות ציוניות (אחת מהן פוצצה ע"י בריונים נאציים, אבל הוא עצמו יצא שלם בגופו).
באוגוסט 1930 הגיע לארץ-ישראל ומיד נעשה כאן בן-בית בונה ויוצר ונהנה מצמיחת הישוב. בפיליטוניו שבע''פ ב"עתון חי" שנערך בלילי-שבתות ב"בית העם" בתל אביב וגם בהופעותיו האחרות בערי הארץ וכפריה היה מושך המונים, ובכך עזר להתערותם הרוחנית בארץ, ובפיליטוניו וברשימותיו בעתונים ובחוברות רוויות הומור הגבירו את התיאבון לקריאה עברית. היה פעיל גם בוועד הלשון העברית והשתתף במיפעליו הבלשניים-המעשיים. אך מאנשי התנועה העברית באמריקה קבל ידיעות, שבאמריקה מורגש מאד העדרו, ובארץ מובטח עתידה של העברית גם בלעדיו, ולכן ראה הכרח לצאת שמה, על מנת לחזור ארצה בעתיד, - ובמאי 1933 יצא מהארץ, ובדרך עוד נשא הרצאה עברית בפני אגודת נוער ספרדי בקהיר, ואחרי קבלת פנים מפוארת שנערכה לו באולם המכללה העירונית בניו-יורק חזר לעבודתו בהוראה, בספרות ובעתונאות ובעסקנות עברית - וממשיך בה כדרכו.
והנה סקירה רפרופית על יבולו הספרותי והעתונאי עד עתה: ספרים: "המדבר עברית" (הוצאת ההסתדרות הציונית באמריקה, ניו יורק תרפ"א ; יצאה מהדורה גם באנגלית בתרגום ד"ר עמנואל ניומן , תלמידו מנוער); "לאלף ידידים", (הוצאת ועד היובל ניו-יורק, תרצ''ה; מהדורה שניה בתשי"א); "מטעמים לחג", (הוצאת "פרדס", ניו יורק, תרצ"ט); "זמנים טובים" (הוצאת הנ"ל, תש"ד); "לכבוד הרגל" (הוצאת המחבר, ניו יורק, תש"ז); "עברי אנכי", (כנ"ל, תשי"ח); "צחוק מארץ ישראל" (הוצאת המחבר, ניו יורק, תשי"א); "דברו עברית" (הוצאת היברו-פובלישינג-קומפני, ניו יורק תשי"א. מהדורה שניה ומתוקנת הופיעה בה בשנה); "קול המועד" (הוצאת "דביר", תל-אביב, תשי"ז).
חוברות: "ששון ושמחה" (הוצאת רח"ש, תל אביב, תרצ"ב); "צחוק מארץ ישראל" (הוצאת "ארץ", תל אביב, תרצ"ג): "סעודת חנוכה" (מחזיה, הוצאת "שילה" ניו יורק, תרפ"ו); "גאולת הלוח" (הוצאת לשכת החינוך העברי ניו יורק, תרפ"ה); "העשיר הטוב" (הנ"ל); "היקר מכל" (הנ"ל); "עם עולי הרגלי" (הנ"ל, מהדורה שניה ומוגדלת הופיעה בתשי"ג ע"י ועד החינוך היהודי בניו יורק); "עונש הסקרן" (הנ"ל); "חברים טובים" (הנ"ל); "הבת היחידה" (על פי בר תולד אויירבך ); "לכבוד פסח" (הוצאת "ספרית השעות", תל-אביב, תש"י; "המילון שלי" (בהוצאת ההסתדרות העברית באמריקה, ניו-יורק, תשי"ז).
הוא מפרסם פיליטונים קבועים וסדירים בנעימה אנושית-לירית בשבועון הניו-יורקי "הדואר" מזמן היווסדו, תרפ"א ועד הזמן הזה.
חוץ מעברית כתב מזמן לזמן אידית בכתבי עת שונים, ותרגם מאידית סיפורים שונים. הכין ערכים על ועד הלשון העברית ועל כמה סופרים עברים בשביל "אוניברסל ג'ואיש אנציקלופדיה" בניו-יורק. תרגם מאנגלית לעברית את שני הקונטרסים; "תשובות כהלכה" (על האשמותיו של הועד לריאורגניזציה מאת מ. מ. אוסישקין , בצירוף מכתב מאת ד"ר חיים ויצמן (הוצאת המכבי החדש, ניו יורק, תרפ"א); "חוקת ארה"ב של אמריקה" (הוצאת ההסתדרות העברית באמריקה, ניו יורק, תרצ"ה. התרגום הזה זר ונדפס בספר תולדות ארה"ב מאת א. נווינס וה. סטיל קומאגור, עברית מאת ברוך קרופניק (קרוא).