הרבה ממאמריו, רשימותיו ופיליטוניו (ביחוד בעניני חגי ישראל) תורגמו ללשונות שונות.
על פי רוב חתם בשמו המלא על יצירותיו. לעתים רחוקות השתמש בראשי תיבות: ד. פ. - על מדורו "עניני לשון" ב"הדואר" (בניו-יורק) וכן על מספר דברים אחרים הוא חותם פ. דניאל, - באידית השתמש בפסיבדונים; דניאל בן רבקה. רשימות מיוחדות, שירים (מאת נתן אלתרמן. חנניה רייכמאן, אפרים א. ליסיצקי, ש. שלום ועוד); ערכים רבים נדפסו עליו בעתונות בארץ ובחו"ל. לכבוד יובלו לעבודתו הספרותית הוקדשו בעתונות עמודים שלמים. לכבוד המאורע נערכו מסיבות-יובל מטעם ההסתדרות העברית באמריקה.
ערך עתונים ("עדן", "הדואר לנוער" ועוד) וספרים רבים והקדים להם הקדמות.
קבל פרס לואי למד בעבוד ספרו "עברי אנכי" לשנת תשי"א.
רוב החומר הארכיוני הנוגע לסופרים עברים בימינו ובימי עברו וכדומה (לרגל פעולותיו הענפות והשונות היה מרבה במאוד להחליף מכתבים עם סופרים, קוראים ועסקנים בענייני הלשון, התרבות והתנועה העברית). העביר אל "גנזים" בתל אביב.
אברהם יוסף זיסרמן
נולד ו' אב תרפ"א (1921) בווארשה בירת פולין. לאביו שלמה זיסרמן (ראה ערכו בכרך זה.) ולאמו נחמה בת זאב קנאסטר מפלונסק.
כמסופר בערך של אביו איפשרה הולדתו, לפי הוראות הרבי מאוסטרובצה, את עלית הוריו לארץ ובשנת תרפ"ד עלה עמהם והשתקעו בשכונת מקור חיים בירושלים, בה עסק אביו במשק עופות ופרות, בקביעות עתים לתורה ובחינוך בניו לתורה ולמעשים טובים ברוח המסורת החסידית והציונות המזוקקת של הרבי מאוסטרובצה בצירוף הציונות השלמה ברוח הצה"ר.
בעודו ילד התמסר לעזור להוריו בעבודתם הקשה ונשבע להטות שכם לעזרתם כל ימיהם, ומשום כך אף הפסיק את לימודיו בבית המדרש למורים מזרחי, על אף היותו תלמיד מצטיין, כי הלימודים מנעוהו מלעזור להוריו די הצורך.
בימי מאורעות תרפ"ט היה עם אמו ואחיו ואחותו והמשק החי בתור "פליט" בשכונת הבוכארים, ורק אביו נשאר בבית עם הגברים מגיני השכונה בנשק ביד.
במאורעות 1936 כבר נתקבל, בשל גופו החסון והמפותח, ל"משטרה המיוחדת", למד לאחוז בנשק "כמו זקן ורגיל", ומאז היה הרוח החיה בהגנת השכונה.
במלחמת העולם רצה להתגייס לצבא, ורק בקושי נעתר להפצרת הוריו להשאר בבית, באשר יש בו צורך חיוני לעזור במשק ובהגנה על שכונת הספר.
כשביקש רשיון לאופנוע, שהיתה נחוצה להובלת תוצרת המשק העירה, נדרש לבוא בשבת למשטרת הת נועה לבחינת יכלתו בנהיגה, כי זה היה היום המיועד לבחינת נהגים. הוא עמד בתוקף על דעתו, שהשלטון המנדטורי חייב לתת לתושבי הארץ את שרותיו בלא להכריחם לעבור על דתם, ואחרי מאבק ממושך ניצח, ומאז הותקן שאין להכריח יהודים לבוא בשבת לבחינות וכדומה.
עוד מילדותו הצטיין באהבת הבריות ובנכונות לעזור לזולת. עבר כמה קורסים בעזרה ראשונה וחינך גם צעירים אחרים למדות אלה. בכל צורך בעזרה היו פונים אליו, ובלי כל תרעומת היה קם בלילה משנתו להסיע במכוניתו חולה או יולדת לבית-החולים. כתורם-דם מתנדב תרם מדמו בזמנים קבועים, ובסך הכל כארבעה ליטרים.
היה חבר מסור בבית"ר, וכשיצאו ההמונים בליל ה-29 בנובמבר 1947 לחוג בתופים ובמחולות את החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ הביע את מורת רוחו על עליצות ההמונים לנוכח ביתור הארץ והוצאת ירושלים מתחום המדינה היהודית לעשותה עיר בינלאומית.
הערבים לא הסכימו אף למינימום זה ופתחו בהתקפות, שבהן נפתחה מלחמת השחרור, על הישוב היהודי בכל הארץ וגם בירושלים ה"בינלאומית". אברהם יוסף הטיל את עצמו למערכה והיד. האחראי למספר עמדותמגן קדמיות בשכונת-הספר שלו, עד אשר נפל בכ"ו טבת תש"ח (8.1.1948).
שלמה-שרגא זיסרמן
נולד ז' שבט תרנ"ה (ראשית פברואר 1895) בלוביץ' שבפולין.
לאביו חיים (סוחר תבואות קמח, מחסידי אוסטרובצה) ולאמו רחל בת יהודה מאיר קריזה (מחסידי גרודיסקי ואח"כ אוסטרובצה; עלה לארץ ב-1924 וחי עד סוף ימיו בעיר העתיקה של ירושלים).
למד בחדר ובבית-המדרש בלוביץ' ואח"כ בווארשה, וממשיך כל ימיו להשתתף בחוגים לתורה ותלמוד, באחרונה אף ברמת-גן. היה חבר בתנועת-נוער ציוניתדתית "קדימה" באוטבוצק ואח"כ ב"המזרחי" בווארשה.