ב-1917 נשא לאשה את נחמה בת זאב קנאסטר מפלונסק (ממשפחה דתית-ציונית).
רכש וניהל בית-חרושת לשמן בווארשה. בהשתוללות ההמונים ברחובות ווארשה, בהתקרב אליה הצבא האדום ב-1920, ובהתנפלם על יהודים, תקפו גם אותו ברחוב בטענה שהוא שהביא את האויב הבולשביקי על בירת פולין... גנרל פולני זקן שעבר ברחוב הציל אותו מידי הפורעים בהבהילו אליו שוטרים. הם אסרו אותו, ומשמצאו בכיסו שקל ציוני ועליו מודפסת מפת ארץ-ישראל, ראו שיש לו קשרים עם ארצות חוץ... ובכן הואשם רשמית בהתקשרות עם הבולשביקים להסגרת פולין בידיהם... העסקן הציוני ד"ר הארטגלאס מסר את עניניו בידי עוה''ד מרגוליוס , ואחרי תלאות רבות שוחרר ביום ה-21 למאסרו, בערבות אגודת הסוחרים הגדולים, ולאחר בדיקה נוספת הסתלק התובע הכללי מההאשמה השטותית.
במאסרו נדר לעלות לארץ-ישראל אם ישוחרר. מרוב התרגשותה מהתלאות הורעל החלב של אשתו ומתה ילדתם הקטנה, אחרי שהילד הראשון מת עוד קודם לכן. לפיכך חשש שמא מן השמים מעכבים עליתו לארץהקודש, ונסע לאוסטרובצה לשאול בעצת רבו. הרבי שיבח ואישר את החלטתו, אך אמר לו להמתין עד שיוולד לו ילד אחר, וכשנולד אחרי כשנה בנו אברהם יוסף, החל לחסל את עסקיו ולהתכונן לעליה.
בתרפ"ד (1924) עלה לארץ עם משפחתו והונו, הצטרף למיסדי השכונה החרדית "מקור חיים" (פרבר חקלאי למחצה ליד ירושלים) מיסודו של "המזרחי" (במשך השנים אח"כ השתייך לאגף הדתי של תנועת הצה"ר), והתקין לו משק חי (עופות וכ-40 פרות) והתמיד בו כל השנים. בשנים הראשונות לא הספיקה הכנסת המשק לפרנסה והוכרח לעבוד גם כפועל-בנין ולדור 1/2 4 שנים בבנין בלתי-מושלם. מרוב תלאות חלו הוא ואשתו ועול החובות העיקו עליהם במשך שנים רבות.
היה מיצג את השכונה בדיונים ובסידורים עם הקה"ק, שעל אדמתה נבנתה, וגם זה דרש ממנו הרבה זמן ומאמצים, אבל מעבודתו ומקביעת עתים לתורה לא הרפה אף בזמנים הקשים ביותר.
ערב מאורעות תרפ"ט הוזהר על-ידי ידיד ערבי על העומד להתרחש בעקב ההסתה במסגד. במאורעות עמד על המשמר, כיתר חברי השכונה, בנשק ביד, והמשפחה והמשק החי הועברו זמנית לשכונת הבוכארים, ואחרי המאורעות האשימו ערביי בית צפאפה אותו ועוד ארבעה מהשכונה בהריגת אחד משלהם, אך עוה"ד ד"ר ברנרד גוז'ף (הוא הד"ר דב יוסף ), שהעמידה להם ההנהלה הציונית, הצליח לשכנע את בית המשפט, שהיהודים היו רשאים לירות בתוקפיהם, ומי שנפל, דמו בראשו. גם במאורעות מ-1936 עמדו כל העת דרוכים על נשקם, ובמלחמת השחרור שוב היתה השכונה בחזית הקדמית, ובה נפל בנו אברהם יוסף. זמן-מה אחרי האסון עברה המשפחה לרמת-גן, בה בנו את ביתם, המושכר ל"מלון נורדוי", ובגלל בריאות לקויה נטש ראש המשפחה את כל עיסוקיו, חוץ משיעורי תורה וטיפול בעצי פרי שבגינתו.
צאצאיו: אברהם יוסף ז"ל (נפל במלחמת השחרור בהגנת דרום ירושלים ; ראה ערכו בכרך זה), גאולה אשת דב אנגרט (מכונאי למכוניות ברמת-גן), זאב (אומן דפוס ב"אופסט", עובד בדפוס "אמנים מאוחדים"),
שלמה כץ
נולד פתח-תקוה, א' אייר תרע"ד (27.4.1914). לאביו משה ולאמו חנה בת הרב מנחם נתן אויערבאך (ראה בכרך זה בעמוד 3277).
קבל חנוך מסורתי וכללי וקורסים במינהל צבורי של עת"א.
מפעילי המכבי ומדריך נוער בשיט, קליעה למטרה, התאבקות ופנות (ג'יאו-זיצו).
בשנת 1939 נשא לאשה את חסידה אסתר בת יעקב מנדלסון-חשיין (דור ששי בארץ).
חבר ההגנה משנת 1935.
שירת בצה"ל בתפקיד אחראי.
פעיל במגן דוד אדום משנת 1940.
אח בלשכת הבנאים החפשים "הכוכב" והיה בין מיסדי לשכת "בצלאל" ואח פעיל בה.
מנהל בחברת סוחרי המושבות.
בניו: מיכאל אריה, עוזי טוביה.