צבי גינזבורג
נולד בשנת תרי"ט (1859) במינסק שברוסיה הלבנה לאביו יהודה-ליב. למד בחדר ובישיבה. גמר את הסמינר הממשלתי הרוסי למורים יהודים בוילנא ואח"כ היה מנהל בית-ספר בליטא.
בעקבות תנועת ביל"ו רצה לעלות ארצה, אך משה ליב לילינבלום הניא אותו, בנימוק שהארץ עדיין אינה מוכשרת לקלוט צעירים מסוגו.
עבר לוארשה ופתח בית-מסחר לספרים. בימי המהפכה הרוסית ב-1905 נתפס בהפצת ספרות אסורה ונאסר. הצליח לברוח מבית-הסוהר ויצא לאמריקה. שם הוסיף לעסוק במסחר ספרים. נשא אשה, הוליד וגידל בנים ובנות, וכשהסתדרו כולם ולא היו זקוקים עוד לעזרתו, החליט שהגיע שעתו להשתחרר מכבלי העסקים, להפטר מהקיום המבוסס בתוך שאונה והמונה של ניו-יורק, ולהתחיל לחיות לפי טעמו ומשאת-נפשו.
אחרי מלחמת העולם הראשונה חיסל את עסקיו, עזב את משפחתו באמריקה, ובהיותו כבר למעלה מגיל 60 עלה לארץ, להתחיל בחיים חדשים.
נכנס למקוה ישראל כפועל מתלמד, להתאמן בחקלאות כדי לעסוק בה. משהחל מפקפק, אם בגילו יוכל עוד להחזיק מעמד בחקלאות, השקיע מכספו שהביא מאמריקה ברכישת מכונות לכריכת ספרים, ולמד את המלאכה אצל הכורך ר' אהרן צבי ציבלין, מראשוני רמת-גן (ראה ערכו בכרך זה). אחר-כך שינה את דעתו: הן אדם חפשי הוא ואינו מוכרח ללכת עד הסוף בדרך שנקלע אליה, ולמה לו לכרוך ספרים כדי לקבל כסף ולקנות בו את מזונו ? הלא אמא-אדמה הטובה נותנת מזון לאדם העובד אותה, וממילא צמחוני הוא, ובכן מוטב לו שיוציא בעצמו את מזונו מהאדמה. הוא מכר איפוא את מכונותיו, יצא לרמת-גן, החל מגדל ירקות בחלק ממגרשו של רבו ר' אהרן צבי ציבלין ואמר לבנות לו עליו צריף. בינתים השקיע חלק מכספו בהלואות גמילות-חסד לזקוקים לכך, וזאת עשה בעין יפה ובלב טוב, ואם מישהו מה"לקוחות" שכח להחזיר לו את ההלואה, לא התרעם. אם הוא זכה להיות מאושר בארץ, הבה יהנו גם אחרים מהחיים... אחר-כך רכש לו מגרש ברמת-גן, גידל ירקות והצליח, מצא גם עשבי-בר מזינים וטעימים וצריפו נעשה מרכז-משיכה לצמחונים ולטבעונים, שבאו לקבל תורה והשראה מרבם הישיש. התנהג בחופש מהמצוות המעשיות של הדת, ובכל זאת כיבדוהו וחיבבוהו גם האדוקים בשל מדותיו התרומיות במצוות שבין אדם לחברו. וכשהוכיחו אחד על שהוא נוסע בשבת לתלאביב, ריחם על מוכיחו והצטער על שגרם לו צער, ומאז היה הולך ברגל אף כשהדבר גרם לו יגיעה יתרה וכאב רגלים, אלא שביקוריו בעיר בשבתות נעשו נדירים...
לעת זקנה נוסף לו על אשרו האישי (שהיה תמיד מלווה צער על שגם אחרים אינם מסוגלים להיות מאושרים כמוהו...) גם אושר משפחתי. הוא העלה מפולין את נכדת אחותו, שהיתה לו לבת, והשיאה לאיש וילדה לו נכד... מכר את מחצית מגרשו ועל המחצית השניה בנה בית למשפחה המורחבת והתקין לו משק עזר והוסיף לגדל לו את הירקות למזונו.
נפטר בשכונת בורוכוב, י"ד אדר ב' (פורים) תש''ו (17.3.1946).
יעקב זילבינסקי
נולד בסלונים (רוסיה), ט"ו אלול תרנ"ז (1897). לאביו יוחנן ולאמו חנה חיה בת יוסף. קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבות : סלונים, שצוצין ולידא.
היה פעיל בהחלוץ.
היה ממיסדי ההסתדרות הציונית "הרצליה" בסלונים, חבר ועד הקהלה וחבר בועד הפועל שלה.
היה ציר לועידת צ''ס בוארשה (פולין) ב-1921.
בשנת תרפ"א (1921) עלה לארץ.
פועל בנין. עבודתו הראשונה בארץ - חפירות היסודות ויציקת היסודות של בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי ת"א.