הדיור היו רעים. במקום נבנו בתים אחדים ארוכים ללא בידוד וללא תנאים סניטריים. כאשר ביקר הבארון אדמונד דה-רוטשילד בארץ, חששה הבארונית להגיע למושבה פן תחלה בדפטריה ואז נתבקשה עטרה אישית על ידי הבארון, לבקר את רעיתו בראשון לציון ולהביא בפניה את משאלותיה.
בפגישה זו הביעה רעית הבארון את חרדתה ודאגתה לבריאות בני המקום ושאלה מה לעשות לתיקון המצב. תשובתה של האשה. הצעירה היתה כי יש לפזר את התושבים ולהושיבם בבתים קטנים נפרדים. אשתו של הנדיב הבטיחה לטפל בדבר ומיד בחוזרה לפריז נתנה הוראות לפקידות בארץ ישראל להתחיל מיד בבנין הבתים החדשים.
בפי האשה הזקנה בת השמונים ספורים רבים ומענינים על החיים הקשים בתקופה ההיא, שנות של רעב ומצוקה, בנין והתערות באדמת המולדת. בתנאים קשים גידלה משפחה ענפה של שמונה ילדים והצליחה לתת להם חנוך תיכוני וגבוה, אשר אחדים מהם משמשים בתפקידים ראשונים בניהול ציבורי ובשדה הטכניקה בארץ.
צאצאיה : מנחם, שאול, עקיבה (מהנדס), צבי (מהנדס), יוכבת אשת אברהם קריינין (ראה בכרך זה), שרה אשת יוסף כרמי, תמר אשת אפרים גלר (ראה בכרך זה, עמוד 3381), אסת אשת מתתיהו קפמן.
שלמה תמיר (ליפסקי)
נולד א' אדר תרס"א (1901) בלוביץ' (פלך ורשה) שבפולין.
לאביו יצחק גרשון ליפסקי (בן ר' חיים ונכד של ר' יחזקאל שהיה נודע בימים ההם בפולין בשם יחזקאל לוביצ'ר , מחסידי קוצק) ולאמו שרה בת מרדכי באום. למד בחדר ובישיבת שדליץ עד פרוץ מלחמת העולם ב-1914. אחרי המלחמה למד בגימנסיה של ד"ר ברודה בלודז, וכשחזר הביתה בחופש הקיץ ב-1920, כשהצבא האדום עמד בשערי וארשה, נאסרו הוא ואחיו על-ידי השלטונות הפולנים בתור "אלמנטים חשודים", ובהשתדלות ד"ר שיפרזל וד"ר יצחק גרינבוים שוחררו אחרי ששה שבועות.
בנובמבר 1920 יצא לבלגיה, התפרנס ממתן שיעורי עברית באנטוורפן ונבחר לועד המרכזי של פועלי ציון, וכשהגיעו הידיעות על מהומות מאי בארץ ארגן שם מגבית לרכישת נשק להגנה בשם "מפעל יוסף" (על שם יוסף טרומפלדור ). לרגל עלותו לארץ נתנו לו החברים שי כספי והמלצה שיקנו לו אקדוח בארץ.
בספטמבר 1921 עלה לארץ מפריס עם קבוצת חברים שארגן. הצטרף לגדוד העבודה ועבד בסלילת כבי-שים טבריה-טבחה, עפולה-נצרת, בקרית שמואל בטבריה, בכפר גלעדי ומטולה במחצבות, בחצץ ובחפירה. היה בעזרה בקבוצות מרחביה וכנרת. הצטרף לראשוני עין-חרוד ועבד ביבוש בצות, ומאז התפלגות החברים השתקע כחבר בתל-יוסף ועבד בענפי-חקלאות שונים, בבנין, במרעה בקר וצאן ובמטעים וכו'.
ב-1929 נשא לאשה את דבורה בת מיכאל וילנסקי מוילנה.
היה חבר באחדות העבודה ומאז מיזוג המפלגות במפא''י. ב-1932 נדרש להשתתף בסמינר בן שלשה חדשים לפעילי מפא"י, התחיל בו בתור תלמיד וגמר בתור מנהלו.
מ-1934 פעל שנתים בשליחות ההסתדרות והחלוץ בצ'כוסלובקיה. בקרפטורוס יסד הסתדרות "העובד" ופעל בכל המדינה ב"החלוץ", "העובד" ו"החלוץ הצעיר". בבחירת המועמדים לעליה העדיף משפחות מרובות ילדים. בקרפטורוס נרשמו אצלו לעליה חמשת אלפים משפחות, אבל לא הספיק להעלות אלא מאות. פעמים נאסר בצ'כוסלובקיה בעקב מלשינות. בקרפטרוס נאשם בניהול תעמולה לטובת הד"ר חיים קוגל ז"ל בבחירות לפרלמנט, ובמוראבסקה אוסטראבה נאשם בהוצאת צעירים לעליה בדרכונים מזויפים. כ-1935 נבחר מטעם ציוני צ'כוסלובקיה לקונגרס הציוני. משם נסע לפולין וליטא ופעל שם חדשים אחדים בשליחות, ובדרכי חזרה לארץ היה נוכח בועידה ציונית בברלין ושם השתדל בפני רחה פריאר (ראה כרך ו', עמוד 2668), שבמפעלה להעלאת נוער וילדים תכלול גם ילדים מקרפטורוס.
אחרי כניסת הגרמנים לאוסטריה ב-1938 נשלח לפראג, לשם סידור העלאת יהודים ורכושם. אז עגנה על פני הדאנובה, בנקודת הגבול המשולש של אוסטריה (אז כבר גרמניה)., צ'כוסלובקיה והונגריה, ספינה קטנה מלאה פליטים יהודים ממחוז בורגנלאנד האוסטרי, ואף רשיון מעבר לא ניתן להם, וכך היו תקועים חדשים אחדים "שלא בעולם הזה", ללא חסות מדינה כל-שהיא וללא רשות להציג כף רגלם על היבשה או להמשיך את דרכם לאיזו ארץ שיורשו לעמוד על אדמתה. אז עזב תמיר את מטרת שליחותו והתמסר ליהודים אלה, ואחרי נסיעות ופניות שונות. ובהן גם נסיעה לארץ,