נקנתה הסוכנות והשיגה להם באופן יוצא מהכלל רשיונות-עליה מיוחדים והוא העלה אותם לארץ.
ב-1939 נשלח מטעם הסוכנות להונגריה לארגן עליה ב', אך הוא ויתר השליחים לא יכלו להשיג אז ספינה להסעת מעפילים על הדאנובה. בינתים נבחר מטעם ציוני הונגריה לקונגרס הציוני, וכשחזר משם לבודאפשט עם פרוץ מלחמת העולם הצליח להתקשר עם יהודי אחד ובספינתו "רודניצר" שלח שיירות מעפילים לארץ. המשיך בנסיעות ובטיסות בין אירופה וארץ-ישראל (פעם בשליחות קהלת בודאפשט לירושלים, להשיג סרטיפיקטים בשביל יהודים המוחזקים במאסר במוראבסקה אוסטראבה) בהשתדלות להוציא יהודים לעליה מגרמניה (אז עוד הסכימו הגרמנים להוציא מארצם את כל היהודים שאפשר להוציא, מפולין, מרומניה, מהונגריה ומסלובקיה). אך אחרי הצטרפות איטליה למלחמה נחסמו הדרכים, והוא נשאר בארץ ובעבודתו במשק.
ב-1941 התגייס ליחידת נהגים בצבא הבריטי, ובדרכו חזרה מפרס העלה אתו יהודים מבגדאד, שהתחפשו במדי חיילים בריטיים. אח"כ שירת ביחידה עברית להובלה (וערך את עתונה "י. ע. ל.") באיטליה, טיפל באנשי שארית הפליטה ופעל ביחידת-הכשרה חלוצית, וכשביקר אצלם משה שרת ב-1944 הגישו לו אלבום בהקדשה "לשר החיצון העתיד במדינת ישראל".
בסוף אפריל 1948, בהיות מלחמת השחרור בעיצומה, נשלח לנהל מגבית מאוחדת בבראזיל, פעל שם שנה בהצלחה ואף העלה אתו משפחות ורווקים.
גם בארץ קיים מצות חלוציות בגוף ובממון. היה פעיל בהגנה, מגויס לנוטרות, השתתף בעליות לטירתצבי, שדה-נחום, חניתא וכו'. ב-1953 פעל שנה וחצי בתור מדריך מתנדב בכפר-ירוחם, כשהמקום היה בראשיתו על סף התתפוררות, ובתקופת פעולתו הבריא את המוראל של המתישבים, יזם וארגן מפעלים לפיתוח המקום וסדרי החיים בו והשאיר את המקום בתור ישוב מבוסס של תושבים מעורים בו. כמו כן הקדיש ימי חופשה מעבודה במשק לביקורים במעברות ובישובי עולים לשם העלאת המוראל וקידום ההתערות של האנשים בחיי הארץ. רבות פעל ופועל גם למען הקה"ק בארץ ובחו"ל בכל ענפי הפעולה (נטיעת עצים, ספר בר-מצוה, ספר הילד, ספר הזהב, תרומות בשמחות משפחתיות וכו'), וגם בתקופת שרותו בצבא באיטליה הרבה לאסוף תרומות עצים ונקרא בפי החיילים ואנשי שארית הפליטה באידית בכינוי "סוחר העצים". (כל השנים הנו חבר הועד הארצי של הקה"ק).
אחרי רצח ארלוזורוב השתתף במפעל איסוף כספים לרכישת קרקע ולהקמת ישובים על שמו, ואחרי גזירת הספר הלבן נקרא לנהל בירושלים את המגבית המיוחדת לקה"ק כתגובה לספר הלבן וניהל אותה חדשים אחדים. ניהל את הפעולה למען קרן המגן בחיפה. לקראת יובל "הפועל הצעיר" נבחר לועד היובל ופעל כחודש ימים בריכוז פעולות הועד, עד שנקרא מטעם המשק הביתה לשמש מורה ומדריך לקבוצת עולים חדשים, שנשלחו ללמוד עברית והכרת הארץ באולפן שבתל-יוסף.
גם בשליחות התנהג בחלוציות. שנים אחדות טיפל בהקמת "בית טרומפלדור" בתל-יוסף. את הכספים הראשונים אסף ממוסדות ומחברי גדוד-העבודה לשעבר, ועליהם הוסיף את הכספים שחסך מהוצאות אש"ל בשליחיותיו בחו"ל ובפעולות חוץ בארץ (כ-2000 ל"י) נוסף לכך 500 דולר שקיבל בתור שי אישי מיהודי בראזיל. טיפל גם בעיבוד התכנית ובפיקוח על הביצוע, וככל אחד מחברי המשק נהנה גם הוא מקיומו של המוסד הנאה בבנין הנאה שבכפרו. בכלל נותן לעסקנות את זמנו הפנוי, בערבים ובימי מנוחה, בלא להיבטל למענה מהעבודה במשק, ואף בשליחויות השתדל לקצר את זמן היותו מחוץ למשק. בהסתמך על דוגמת עצמו אכן רשאי הוא להטיף כדרכו בעל פה ובכתב בעד מסירות חלוצית כשרות העם והתנועה. רק פעם אחת ניצל מסע שליחות גם "לצורך פרטי". כשיצא בראשונה לשליחות באירופה, ב-1934, סטה מהדרך לפולין, חיסל את עסקי אביו והעלה לארץ את ההורים ואת כל ביתם, והנם כיום בארץ תשעה אחים ואחיות נשואים (מהם ארבעה בתליוסף) ולהם 26 ילדים.
נרשם בספר הזהב, שתי פעמים בבראזיל ופעם אחרי גמר פעולתו בכפר-ירוחם, וגן בן מאה עצים נטעו על שמו חבריו ביחידה הצבאית.
פרסם חוברת על תל-יוסף (תדפיס של מאמר בקובץ גדוד העבודה), רשימות רבות ב"הפועל הצעיר" ("משוט במעברות"), בעתוני הקיבוץ המאוחד ואיחוד הקבוצות והקיבוצים, ורבות מרשימותיו פורסמו גם בעתונות התנועה בחו"ל. לפני שנים הרבה לכתוב גם ב"דבר".
היה ציר בכמה ועידות של המפלגה, ההסתדרות, וכינוסי התנועה הקיבוצית. בתקופות שונות ערך במשקו בתל-יוסף עתון חי ויומן המשק.
רשימה ביוגרפית שלו הופיעה בקובץ שהופיע למלאות 40 שנה להפועל-הצעיר בעריכת יצחק לופבן. בנו: אליהו.