חמש שנים לימד בסמינר הקיבוצים בתל-אביב, ובשנתים הראשונות לקיומה של האקדמיה הארצישראלית למוסיקה בתל-אביב לימד בה את המקצועות העיוניים,וכן לימד בקורסים למנצחי המקהלות מטעם המרכז לתרבות של ההסתדרות ובמכון למוסיקה בחיפה.
חיבר סימפוניות, מוסיקה קאמרית, מנגינות לכלי סולו ולמקהלות, וכן חיבר ועיבד שירי נוער, ויצירותיו מבוצעות גם בקול ישראל" ועל-ידי תזמורות ומקהלות שונות בארץ. בינואר 1948 בוצעה ה"קאפריצ'יו" שלו בקונצרט למנויים של התזמורת הפילהרמונית הארצישראלית. גם יצירות אחרות משלו בוצעו בתזמורת שלנו, ובן בארצות הסקנדינביות, בארה"ב, בדרום אפריקה, ביון ובאיטליה ועוד,יצירתו האחרונה הגדולה היא קנטטה למקהלה, לתזמורת ולסוליסט לשיר "למתנדבים בעם" של ח. נ. ביאליק. כמה מיצירותיו יצאו על-ידי המרכז לתרבות של ההסתדרות (קנטטות-אבל לזכר בנו יחידו גיל אדל ז"ל, ריקוד ישראלי ועוד).
בניו-יורק קיבל פרס בעד השיר "הרועה"; בתחרות בינלאומית באיטליה (1952) קיבל דיפלומה של כבוד בעד הקאפריצ'יו לפסנתר, ובתשט"ו קיבל פרס-אנגל של עירית תל-אביב בעד קנטטת-אבל הנ"ל.
כתב בקורת מוסיקלית ומאמרים בשאלות החינוך המוסיקלי בחו"ל ואח"כ בארץ (ב"דאר היום", ב"כתובים" ובירחונים שונים), חוברת "השיר הישראלי" (בהוצאת "המרכז לתרבות"), וספרו "יסודות המוסיקה" יצא בהוצאת מ. ניומן בתשי''ג ומהדורה שניה בתשי"ז.
היה במשך חמש שנים מזכיר אגודת הקומפוזיטורים ושנה אחת (אחרי פטירת הפרופ' שור ב-1943) יו"ר "אגודת אמנים ומורים למוסיקה" בתל-אביב.
בנו: גיל ז"ל (נחלץ לעזרת קיבוץ מעוז חיים שבעמק בית-שאן בתקופת "חומה ומגדל" ושם חלה פתאומית ומת; לזכרו יצאה חוברת).
המהנדס שלמה (אריה) רוזנפלד
נולד בשנת תרנ"ח (2.7.1898) בכפר סוסלני שבפלך בסראביה, רוסיה.
לאביו פסח רוזנפלד-הכהן (חוכר אדמות, ממשפחת לומדי תורה, נכדו של העסקן ר' יצחק יעקב מאורהייב, שעלה לארץ בשנות ה-70 ונפטר בצפת) ולאמו איידל בת נתן וייסמן-פגוס (משפחת עסקנים ידועה בבסראביה). מגיל 1/2 4 למד תורה מפי מחנך מיוחד שהוזמן מליטא ומגיל 1/2 6 קיבל גם הכנה לגימנסיה רוסית מפי סטודנט. בגיל 1/2 8 נתקבל לגימנסיה רוסית בקישינוב. בתחילה הושפע מהספרות הרוסית לראות את עצמו כרוסי, אך משנזדמן לו לקרוא את שירו של ביאליק "בשדה" בתרגום רוסי נמשך לבו לציונות, וכשראה בעתון ציוני רוסי את תמונת בנין הגימנסיה הרצליה בתל-אביב, הפציר בהוריו בהתמדה, עד שנענו לו לשלחו להמשיך את לימודיו בהרצליה.
אחרי גמרו ב- 1911 את המחלקה החמישית שלחוהו הוריו ללמוד בתל-אביב. כאן השתתף בארגון הנוער העברי הראשון "הדור הצעיר'" של תלמידי הרצליה ותרגם מרוסית ספרי לימוד להנדסה ולהיסטוריה.
משעלה למחלקה השמינית ב-1914 ונסע הביתה לפגרת הקיץ, נשאר תקוע שם בגלל פרוץ מלחמת העולם. בבסראאביה ובאוקראינה הפיץ את ידיעת הארץ, והיה מורה לעברית באודיסה ובמקומות אחרים, ובתקופת התסיסה הפוליטית שלאחר מהפכת 1917 הראה דוגמה של אזרח ארצישראלי, שאין לו כל ענין בנעשה בארץ לא-לו. למד שנה בפוליטכניקום היהודי ובאוניברסיטה שבייקאטירנוסלאב, ומשסופחה בסראביה במוצאי המלחמה לרומניה המשיך את לימודיו ביאסי באוניברסיטה, בה הוסמך ב-1926 לפיסיקה ולכימיה ולהוראה תיכונית במקצועות אלה (עוד במשך לימודיו, ב-1932 התקין להוריו בית-חרושת-לסבון באורהייב), ובפוליכטניקום, בו הוסמך ב-1928 למהנדס כימאי ונתקבל לעבודה במפעלי הנפט של חברת ,של" בפלויאשט שליד בוקארשט.
עורר בחבריו המהנדסים היהודים התענינות כלפי ארץישראל, ובשבתות היה משתתף בפעולות התרבות של ההוגים הציוניים בבוקארשט. משם הוזמן לנהל שני בתיספר מקצועיים, לבנים ולבנות, של חברת "אורט" באורהייב, פעל בתעמולה ובהסברה למען העברת היהודים לעיסוקים יצרניים, הכניס לבתי-הספר הללו את רוח החלוציות, תוך מלחמה בהשפעת השמאל שהתנגדה לכך. וכמעט כל בוגרי בית-הספר בתקופת הנהלתו עברו ממנו, אחרי הכנה בהדרכתו ובעזרתו, לשורות החלוץ ועלו לארץ, אך מטעמים מעשיים התנגד להנהגת השפה העברית בהוראת ידיעות כלליות בהיסטוריה ישראלית ובתרבות ישראל. כי מוטב שבשעות המעטות ללימודים רוחניים יקבלו ידיעות מרובות ככל האפשר בשפת דיבורם, מאשר להפסיד זמן במאבק בקשיי לשון. כן היה חבר הועדה המפקחת מטעם "אורט" על כל בתיהספר המקצועיים שלה ברומניה ומרצה מטעם "אורט" בכינוסים. ב-1930 יסד שם גימנסיה מטעם "תרבות",