שהתקיים כל עוד היה הוא שם. כן היה פעיל למען הקרנות הלאומיות וביתר העבודות הציוניות.
ב-1933 עלה לארץ בתור "תייר לבקר ביריד המזרח" ונשאר כעולה בלתי-לגאלי עד תקומת מדינת ישראל. חדשים אחדים עבד כפועל בנין, עד שהקבלן החל ללמוד ממנו עברית ואח"כ מינהו למנהל עסקיו, אך נשאר לו זמן פנוי להוראת עברית למבוגרים. אחרי שגמר את עבודתו אצל הקבלן, התמסר בשעותיו הפנויות לארגון צבור האקדמאים בארץ, על בסיס בלתי-מפלגתי ובלתימעמדי, לקידום עניניהם המקצועיים בחומר וברוח מתוך אספקלריה ממלכתית כוללת.
במאמציו אלה הצליח בחוגי מקצועו שלו, ומאז הווסד ב-1939 הסתדרות הכימאים הנו מנהל את עניני סניפה התל-אביבי, המהווה בפועל כעין מרכז ארצי, ואת מוסדותיה (הספריה המקצועית והמעבדה לבדיקות) וממשיך בפעולה ובתעמולה במסגרת "ברית האגודות האקדמאיות" (בה שימש כמזכיר-כבוד) ובדרכים אחרות למען יצירת ארגון כולל לאקדמאים בכל המקצועות. משתתף בכל הועידות המדעיות של הסתדרות הכימאים.
פרסם מאמרים בעתונות הכללית לרגל כינוסים מדעיים וארגוניים של הסתדרות הכימאים ובעניני תעשיה כימית וצדדיה הכלליים והמקצועיים בעתונות המקצועית. היה במשך שנים חבר מערכת "הכימאי העברי".
חיים יחזקאל אתר (אפתיקר)
נולד כ"ו כסלו תרס"ג (17.12.1902) בזלאטופול שבפלך קיוב, אוקראינה.
לאביו דוד (סוחר) ולאמו ברכה. (היתה בעלת נטיה וכשרון לשרטוט אורנמנטאלי לצרכי רקמה להלבשה, לנוי ולתשמישי קדושה).
משנתיתם בגיל שמונה מאמו ברח לבית סבא ושם נתחנך.
למד בחדר. הצטיין בקול ערב מאד וזימר במקהלתו של החזן המהולל ר' יוסלה מטאלנא, שעבר בעקבות הרבי מראחמיסטריווקה לזלאטופול. בילדותו ראה פועליםאמנים יהודים עובדים בקישוט בית-כנסת, התערב במלאכתם ועזר להם וכך נתגלה כשרונו האמנותי (אולי מורשת אמו) כבר מאז בזיקה מיוחדת לאמנות יהודית עממית.
אחרי מהפכת פברואר 1917, כשניתן חופש לפעילות צבורית יהודית, ארגן מאות נערים באגודת "פרחי ציון", והוא אז בן 15. רכש מועדון לאגודה, קישט את האולם בסיסמאות ובתמונות הרצל שצייר בעצמו, היה מארגן את המקהלה והריקודים ומנצח עליהם, מעבד ומביים הצגות מסיפוריו של שלום-עליכם, מצייר תפאורות להצגות. השתלם בלימוד עצמי בידיעת הספרות האידית והשפה העברית החיה וספרותה ובציור. בעת הפרעות במאי 1919 היה פעיל בהגנה העצמית ומילא בה תפקידים ארגוניים מיוחדים. חייו הפרטיים עברו עליו בע בודה מגיל צעיר מאד. שירת בחנות לאריגים, אח"כ כשוליה בבית-מלאכה לגלגלי עגלות (אצל אביו של הצייר דוד נבות) . אחרי הפרעות עבר את הגבול לחלק הפולני של ווהלין. היה כשנה ברובנה ממארגני הפעולה החלוצית והתרבותית והשתייך לקבוצה הראשונה ("קבוצת זלאטופול") שנשלחה מטעם מרכז "צעירי ציון" לארגן את העליה בדרך זו.
עלה לארץ עם "קבוצתו בראשית 1923. עבד בנגרות בחיפה, בחבורת "עמק" בבנין ונגרות בבלפוריה ואח"כ הצטרף עמה לקיבוץ עין-חרוד.
ב-1923 נשא לאשה את הדסה בת ליב ברודסקי (סוחר יערות ומנהל בית-חרושת לסוכר בליבוזין) ואחותו של הסופר נחום בנארי (חבר עין-חרוד אף הוא). את לחמו השתכר בעבודת לילד. במאפיה ובשמירה וימיו היו קודש לציור (בשנים 1927-1924 היה "חוטף" שיעורי השתלמות בציור אצל פרופ' הרמן שטרוק בחיפה) ולפעילות תרבות. היה עוסק בקישוט לחגים ובעיצוב דמותם, פעיל כמסביר ומחנך לאמנות ומארגן תערוכות של ציורי ילדים בעין-חרוד. ב-1933 עשה חדשים מספר בין האמנים בפאריס ומשחזר עבר לעבודה בנגריה והמשיך בפעולתו האמנותית והתרבותית-החינוכית.
הגה את הרעיון ליצור "פינת אמנות" בעין-חרוד, ובמשך הזמן רכש בשבילה תמונות, מקודם רפרודוקציות ואח"כ גם יצירות מקוריות, עשה נפשות לרעיון.להגשימו בהדרגה מצריף-עץ עד לבנין "משכן האמנות", שהודות לשקדנותו ולמסירותו התפתח למוזיאון ראוי לשמו. גם בהיותו בפאריס בשנים 1938-1937 בשליחות החלוץ (ואגב קיים מגע מתמיד עם הציירים היהודים שם) חסך כל פרוטה מהוצאות המחיה לרכישת מוצגים למען ה"פינה" שיסד.
הציג את יצירותיו בתערוכות-יחיד ובתערוכות כלליות בארץ ובחו"ל וזכה בפרסים (ב-1943 בפרס-דיזנגוף בתערוכת אמני ארץ ישראל בתל-אביב, ועוד). אסף וריכז חומר היסטורי בנוגע לעין-חרוד ולהנצחת זכרם של חברי המשק. יסד מדור לאמנות ב"צרור מכתבים" של הקיבוץ. יזם ארגון האמנים בהקיבוץ המאוחד וערך